פסק-דין בתיק ת"א 23298-10-10

בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל התיישנות.

1.              לטענת התובעים, הם פעלו בעסקי חקלאות במושב אחיטוב. בשנים 2001 עד 2003 נתהווה מחסור חמור בכוח אדם ובידיים עובדות של עובדים זרים עקב מחדלי הנתבעות, דבר שגרם לתובעים את הנזקים הנתבעים:

בעונת 2001/202 נגרמו לתובע 1, לטענתו, נזקים בסכום של 325,983 ש"ח.

בעונת 2001/202 נגרמו לתובע 2, לטענתו, נזקים בסכום של 210,200 ש"ח.

בעונת 2002/2003 נגרמו לתובעים, לטענתם, נזקים בסכום של 265,684 ש"ח.

2.              התביעה הוגשה ב- 12.10.10.

3.              לטענת הנתבעות, התביעה התיישנה. התובעים צירפו לכתב התביעה היתר להעסקת עובדים זרים שתוקפו עד ליום 31.3.03 ועל כן, התיישנה עילת התביעה.

מוסיפות הנתבעות וטוענות כי בהתאם לכתב התביעה התאפשרה כניסתם של עובדים זרים לחקלאות בכמות מספקת עוד בחודש יולי 2002 ועל כן, התביעה התיישנה כבר ב- 07/2009.

הנתבעות הסתמכו על החלטות בתביעות דומות אשר בהן נדחו התביעות על הסף בשל התיישנות (ת.א. 45405-08-10, 35948-08-10, 45628-08-10, 32722-07-10, 32888-07-10, 31364-08-10, 17521-08-10 ו- 45643-08-10).

4.              באי כוח התובעים הגישו תביעות זהות בת.א. 23229-10-10, 22115-12-10, 22199-12-10, 1816-01-11 ו- 31736-12-10.

הנתבעות הגישו בקשה לדחיית על הסף של התביעות בכל התיקים הנ"ל בטענה שהתביעות התיישנו. התביעות בת.א. 23229-10-10 ו- 22115-12-10 נדחו על הסף ע"י כב' השופט פרסקי והתביעה ב.א. 22199-12-10 נדחתה על הסף ע"י ידי כב' השופטת קויפמן. ערעור שהוגש על החלטות כב' השופט פרסקי נדחה ע"י בית המשפט המחוזי הנכבד ב- ע"א 5034-06-11 ו- 5038-06-11.

בקשות זהות לדחייה על הסף שהוגשו בת"א 1816-01-11 ו- 31736-12-10 נדחו על ידי כב' השופטת וולפסון. בקשות רשות ערעור שהוגשו על ידי המבקשות ברע"א 14137-07-11 ו- 24918-08-11 התקבלו וגם תביעות אלה נדחו על הסף.

5.              ב- 31.8.11 הגישו התובעים בקשה לתיקון התביעה, בה נטען כי תוקף ההיתר לעסקת עובדים זרים שהוצג בכתב התביעה הוא עד ליום 31.3.03, כאשר ברשות התובעים מסמכים נוספים המעידים כי תוקפו של ההיתר הוארך עד סוף שנת 2003. לנוכח זאת ביקשו התובעים שבית המשפט יאפשר להם לתקן את כתב התביעה על מנת שיוכלו להוכיח כי היתר העסקת עובדים ניתן להם עבור כל שנת 2003 ולא עבור חלק ממנה.

ביום 20.11.12 נדחתה בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה.

6.              לאחר מתן פסק הדין בע"א 5034-06-11 ו- 5038-06-11 (להלן: " הערעורים"), הגישו המבקשים, ב- 12.12.11, תגובה לבקשה לדחייה על הסף, לה הם צירפו תצהירים ומסמכים המבססים, לטענתם, את הטענה כי היתר העסקה הוארך עד לסוף שנת 2003.

תגובת התובעים לוקה בחוסר תום לב קיצוני. התובעים התעלמו מהחלטת בית המשפט אשר דחה את בקשתם לתקן את התביעה וניסו לתקן אותה, בניגוד להחלטת בית המשפט, בצורה עקיפה. התובעים מצדיקים את התנהלותם בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד בערעורים בה נקבע כי המערערים לא טרחו לצרף תצהיר לתגובתם או לצרף אישור כלשהו שיהא בו כדי לבסס את טענתם על פיה תוקף האישורים היה עד סוף שנת 2003. אולם, משנדחתה בקשת התובעים לתקן את כתב התביעה, אין הם רשאים לטעון טענות החורגות מגדר המחלוקת.

יותר מכך, התובעים התעלמו מהחלטה מפורשת של כב' הנשיא, השופט יוסף אלון ברע"א 14137-07-11 ו- 24914-08-11, אשר קבע ביום 7.12.11, ביחס להחלטת כב' השופטת וולפסון להתיר לתובעים להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, כי אין זו הדרך הנכונה וכי עליהם להגיש תביעה חדשה: "... לאור זאת, התיר ביהמ"ש קמא לתובעים (המשיבים) להגיש בקשות לתיקון כתבי התביעה באופן בו תורחב התביעה מעבר לתקופת השנים שנתבעה. גם בכך טעה בית המשפט. עיון בכתבי התביעה כפי שהוגשו, מלמד כי התובעים כיוונו ומיקדו תביעתם באופן מפורש לנזקים נטענים הנסמכים לטענתם על חוו"ד השמאי וזאת בהתייחס לשנים 2001-2003 (שהתביעה בגינם התיישנה כאמור)-ולשנים אלה בלבד. ... הפתרון המתבקש במקרה זה איננו על דרך דחיית ממצא ההתיישנות, המתבקש מאליו, אלא בדרך הפתוחה ועומדת בפני התובעים להגיש תובענות חדשות ביחס לעילות תביעה אחרות שלא התיישנו ...".

אם כך קבע בית המשפט המחוזי ביחס לבקשה לתיקון תובענה זהה לזאת שבפניי, הרי שעל אחת כמה וכמה שנכונים הדברים כאשר בקשה לתיקון התביעה הוגשה ונדחתה.

לנוכח זאת, כתב התביעה מסתמך על היתר העסקה בתוקף עד ליום 31.3.03 ותביעה לאחר מועד זה, אם קיימת, אינה כלולה בתיק שבפני. על כן, דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנות, כפי שנקבע בתיקים האחרים המפורטים לעיל.